יסודות הגרפולוגיה

(לקוח מן הספר "כתב היד כראי הנפש - גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות", יגאל ורדי, הוצ' ידיעות ספרים, 2000)

פרק זה נועד להפגיש את הקורא, כבר בפתח הספר, עם יסודות הגרפולוגיה לענפיה וליישומיה, לפרוש בפניו את תמצית התיאורי הגרפולוגית בלוויית דוגמאות רבות של כבתי יד שאליהם מתלווה פרשנות גרפולוגי ופסיכולוגית להטעימו את "טעם המקצוע", לגרות ולעורר את סקרנותו וליידעו במידע מקצועי מגוון בתחומיה השונים של הפסיכולוגיה. אפילו יחוש הקורא אי נוחות כלשהי עקב היחשפותו למידע הנפרש בפניו בפרק זה באופן לא שיטתי, הרי בתמורה, יזכה לדעת "מעט על הרבה" כבר בראשית המסע האינטלקטואלי המוזמן לא כן, וזאת כדי להשקיף "ממעוף ציפור" על שדה הגרפולוגיה כולו. פרק זה אמור אפוא להכין את הקורא לקריאת פרקי הספר הבאים, שבהם מוצגת הגרפולוגיה באופן שיטתי.

הגרפולוגיה מוכרת לרבי מוך המידע המתפרסם בתקשורת הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה. כמו כן, רבים מודעים לבקשות "דרושים" למקומות עבודה, שבהן מתבקש המועמד למשרה לשלוח את קורות חייו בכתב יד, כנראה לצורכי מיון גרפולוגי.

הגרפולוגיה השתרשה בארץ והפכה להיות פופולרית: הן מתוך סקרנות שמגלים אנשים באבחונים שונים של דמויות ידועות על פי כתב ידן; הן בקורסים שונים שנפתחו מחוץ לאקדמיה והן מהיות הגרפולוגיה "כלי תומך החלטה" במיון מועמדים למקצועות שונים.

הגרפולוגיה נבחנת בדרך החקירה המדעית זה למעלה ממאה שנה. נכתבו מאות ספרים בשפות שונות על אודותיה, ונעשו בהקשריה השונים במחנים רבים של תקפות ומהימנות. ואף על פי כן, הגרפולוגיה כ"שיטה" טרם נקלטה בלימודים של מדעי ההתנהגות באקדמיה. אין כל סיבה אובייקטיבית לעובד זו, במיוחד כאשר משווים את המידע הרב העומד לרשות הגרפולוגיה אל מול מידע פחות בערכו העומד לרשות מבחני אישיות אחרים, הנלמדים באקדמיה. נראה שיש לחפש סיבות סוציו מדעיות להסבר העובדה שהגרפולוגיה טרם הפכה לשדה של מחקר שיטתי במסגרת מדעי ההתנהגות. אומנם נערכו כמה עשרות מחקרים באקדמיה, במסגרת מדעי ההתנהגות, והוקדשו משאבים לחקר תקפות הגרפולוגיה בתחומים שונים, הן בהיבטים נורמטיביים והן בהיבטים פסיכופתולוגיים.

הגרפולוגיה השתרשה "ככלי תומך החלטה" במכונים פסיכולוגיים בישראל המשתמשים בסוללה מגוונת של מבחנים. אנשי המקצוע במכונים אלה ראו לנכון להוסיף את האבחון הגרפולוגי למבחנים האחרים, כדי להוסיף ולקבל מידע חיוני על אישיות הנבחן וגם כדי לקבל פרשנות על שיפוטו המוסרי- מרכיב של אבחון שהגרפולוגיה מתיימרת להיות ייחודית בחשיפתו.

הגרפולוגי כמו מדע הפסיכולוגיה, מוצת כשיטה כוללת לאבחון אישיות האדם, אך היא מוצגת גם בתת ההתמחויות שלה:

גרפולוגיה תעסוקתית

מתמחה בחיפוש קשר בין פרופילים שונים של תעסוקה לבין אפיונים של כתב יד. הגרפולוגיה התעסוקתית מקנה כלים מצד אחד לבעל המקצוע לצורך מיון מועמדים למקצועות שונים ומצד שני להכוונת המועמדים על פי כישוריהם וצורכיהם.

גרפולוגיה קלינית

מתמחה בהצגת מתאם בין הפרעות נפשיות שונות: הפרעות אישיות, נירוזות ופסיכוזות, לבין תסמונות גרפולוגיות. כמו כן, שאיפתה היא להקנות לפסיכולוג הקליני, הן סיוע באבחון המטופל על בסיס סיווגן של מחלות נפש והן תיאור פסיכודינמי של אישיותו, תוך התבססות על תיאוריות פסיכולוגיות שונות.

גרפולוגיה קרימינולוגית

חוקרת את אפיוני כתב היד של עבריינים שהוא שרמו בעבירות שונות, החל בעבירות "צווארון לבן" וכלה בעבירות של אלימות לסוגיה.

הגרפולוגיה שואפת להציג קני מידה לאבחון של שיפוט מוסרי ושל התנהגות מוסרית, ובי אנשי מקצוע: לאבחון אמינותו של אדם בממדים פסיכולוגיים שונים כגון נאמנות, מהימנות דיווח, שמירת סוד, שיקול דעת, יושר בענייני כספים, נטייה לקחת סיכונים כולי.

גרפולוגיה חינוכית

הגרפולוג החינוכי אמור להתמחות גם בפסיכולוגיה החינוכית, אך בעיקר בכירות עם "תקן הכתיבה" המאפיין שלבים שונים בהתפתחות הכתיבה של הילד מכיתה א' עד כיתה ח', ובהמשך עם כתבי יד של מתבגרים. הבנת "תקן הכתיבה" בכל שלב ושלב בהתפתחות הילד מסייעת למחנכים ולפסיכולוגיים של הילד להבין את אישיותו של הילד הנורמלי, המצוי בשלבי צמיחה והתגבשות, אך להבין גם הפרעות וליקויים הן ביכולת הלמידה של הילד והן בהתנהגותו.

גרפולוגיה משפטית

הגרפולוגיה המשפטית מצעיה כלים להשוואת מסכמים (ךמשל:כתבי יד, חתימות) לצורך דיון בבית משפט במחלוקות לגבי חתימה על צוואה, על כתב ומספרים שעל המחאה וכיוצא באלה. הגרפולוג המשפטי אמור לנטרל את ההיבטים הפסיכולוגיים של אישות "הזייפן שבכוח", ועליו להתמקד רק בהשוואה בין סימני כתב היד בלבד תוך הבנת התהליכים הדינמיים של הכתיבה על בסיס כללי הגרפו דינמיקה.

גרפולוגיה רפואית

הגרפולוגיה הרפואית עוסקת בחיפוש קשרים בין מחלות שונות לבין סימני כתב היד. לצד הניסיון לאתר את מחלות הגוף בכתב היד, מנסה הגרפולוגיה הרפואית גם לאתר את הרקע הפסיכוסומאטי, כלומר, את המצוקות הנשפיות שתרמו, ואולי אף גרמו, להתהוות המלה הגופנית; ולהפך- להבין את השפעת המחלה הגופנית על המצב הנפשי.

הפסיכולוגיה עברה במאת השנים האחרונה מהפכות רבות בהצגת תיאוריות חלופיות להסבר האישות וההתנהגות האנושית: התיאוריה הפסיכואנליטית על רבדיה השונים; התיאוריה הביהביוריסטית (התנהגותית); התיאוריה ההומניסטית אקזיסטנציאלית ועוד, אך הפסיכולוגים לא הסתפקו בתואריות, אלא בנו גם מבחנים שונים ומגוונים שבאמצעותם ניתן "למדוד" את האדם, הן את התנהגותו הגלויה לעין, והן את "הקופסה השחורה" המכונה "אישיות" אשר אינה חשופה באופן המאשפר מדידה ישירה.

סוללת המבחנים כוללת מבחני אינטליגנציה מגוונים: מבחני אישיות, ריאיון אישי, תצפית בדינמיקה התנהגותית, התמודדות עם מטלות המדמות מציאות אמיתית ועוד.

מה מייחד אפוא את הגרפולוגיה אל מול שלל המבחנים הפסיכולוגיים? הגרפולוגיה מתבססת על הקשר בין סימני כתב היד לבין האפיונים הפסיכולוגיים. כתב היד הוא תוצר של אחת מהפעולות הנירו פסיכולוגיות שמפיק המוח האנושי. "מותר האדם" הינו השפה, הדיבור והכתיבה. הכתיבה הינה פעולה ברמה של המוח ושל הנפש, פעולה מורכבת וסבוכה הרבה יותר מפעולת הדיבור. הראיה לכך היא שילד בן שנתיים, בן שלוש ובן ארבע משתלט על תהליך הדיבור, אך הוא עדיין לא בשל לכתיבה, שכן כדי לכתוב צריך ראשית כול לפתח את מיומנות הקריאה ולאחר מכן את מיומנות הכתיבה, שהיא עמה דורשת התאם (קוארדינציה), סבוך בין ראיה לבין תנועה.

לפני הכתיבה מתאמן הילד באחיזת העיפרון, החל מאחיזתו באצבעות ללא השתתפות האגודל וכלה באחיזתו באמצעות האגודל, האצבע והאמה. תינוק בן שנה, כמוה כקוף, אוחז בחפצים ובכלי כתיבה ללא עזרת האגודל, שעדיין אינו פעיל. נדרשת התפתחות נוספת עד אשר מבשילה היד ויש ביכולתה לאחוז "כמו צבת" באמצעות האגודל, האצבע והאמה גם יחד.

הכתיבה הינה פעולה משולבת של היד הכותבת, של בקרת העין (התאם ראיה- תנועה) ושל פיקוח על ידי המוח.

הכתיבה שכותב הילד מגיעה לבשלות מלאה רק בהגיעו לכיתה ז'- ח', כאשר מושג בכתב היד שלו תיאום בין תנוע, צורה וארגון. מכאן נובעת המסקנה, שתהליך הכתיבה הוא תהליך מורכב ביותר אותו מפיק המוח האנושי. הגרפולוגיה מבוססת על חיפוש אחר קשרים בין אפיונים פסיכולוגיים- לבין סימני הכתיבה. ובעצם, מדובר בקשרים בין התנהגות הכתיבה, לבין התנהגותו הכללית של האדם בסביבתו הקיומית.

ניתן למצוא קשרים בין ממדים פסיכולוגיים לבין התנהגות במשחק שחמט, במשחק טניס, בעבודת גינון, במעדר וכיוצא באלה. למעשה, כל פעולה אנושית נבדלת באופן ביצועה השונה על ידי אנשים שונים. כלומר, לאחר שהם רוכשים את המיומניות הנחוצות לביצוע המטלה ברמה הטכנית, נבדלים אנשים שונים אלה מאלה באופן הביצוע- הן במשחק מוטורי (טניס), הן בסגנון מחשבה (שחמט) והן בעבודה פיזית (גינון באמצעות מעדר). הבדלים אלה נובעים מהבדלי אישיות, וניתן למצוא הקשרים פסיכולוגיים לפעולות של חיווי ושל תנועה כגון דיבור, מימקה והליכה וגם בהם ניתן למצוא מתאם למאפייני אישיות.

המייחד את הגרפולוגיה הוא התבססותה על הכתיבה, שהינה מורכבת ביות,ר ולכן המידע הנירו פסיכולוגי המופק מכתב היד, שהוא תוצר הכתיבה, מקיף וכולל ומשקף את אישיות של האדם שכתב ידו נבדק בבדיקה גרפולוגית.

כתב ידו של אדם מאופיין בלמעלה משלושים סימנים המקובצים בשלוש קבוצות אפיון:

1. קבוצת סימני התנועה. התנועה מתאפיינת בעוצמת הלחץ שיוצרת היד הכותבת על הנייר. הלחץ אינו קבוע (בניגוד לסימון נקודה בודדת על הנייר) אלא הוא משתנה. ובהתאם, לתנועה יש קצב, מהירות ותאוצה ביוצרה את קוה הכתביה על פני הנייר. לכל אדם רמת גמישות שונה במותחו את הקו הבונה את האות.

2. קבוצת סימני הצורה. קבוצה זו כוללת את סימני העיצוב של האותיות: קריאתן, גודלן, רוחבן, המבנה הגיאומטרי שלהן ועוד. אפיון הצורה מבוסס על לימוד קליגרפי של תקן הכתיבה, שהרי מטרת הכתיבה היא להעביר מידע בין אנשים קוראים על בסיס תקן כתיבה משותף.

3. קבוצת סימני הארגון. ארגון כתב היד נוצר במרווחים של העדר כתיבה, כלומר: הרמת היד הכותבת מהנייר ויצירת מרווחים בין אותיות, בן מילים, בין שורות וכן מארבעת צידי הנייר (שוליים עליונים, תחתיים, ימניים ושמאליים).

מנקודת ראות פסיכולוגית ניתן להצביע על הקבלה בין התנועה, המייצגת את מזגו של האדם, לבין הצורה, המייצגת את תהליכי החברות (הסוציאליזציה) של האדם בסביבתו ולבין הארגון, המייצג את התפישה השכלתינית של האדם ביחס למרחב ולזמן שבהם הוא שרוי. כתב היד שההתאם (קוארדינציה) שבו נכון מתאפיין בתאום בין התנועה, בין הצורה ובין הארגון. ראה דוגמא מס' 3.1.

חיזוק של מרכיב אחד במשוואת ההתאם בא על חשבון החלשת המרכיבים האחרים, במשוואה זו:

1. חיזוק התנועה- גורם לעיוות צורני ולדחיסות ארגונית.

2. חיזוק הצור- מעכב את התנועה וגורם לארגון דחוס.

3. חיזוק הארגון- גורם לצמצום צורני ולהקשחת התנועה.

הדוגמא הראשונה (3.2) מאפיינת אדם החי בסגנון של "הכל או לא- כלום"; הדחף, היצר והרצון (התנועה הפרצנית [האימפולסיבית]) הם השולטים בחייו.

הדוגמא השנייה (3.3)מאפיינת אדם שהתרכזותו בממד הצורני גוררת אותו לסגנון תואמני (קונפורמי) מאולץ, וזה גוררו לתנועה מלאכותית ולהתארגנות שגויה במרחב.

הדוגמא השלישית (3.4) מייצגת את חיזוק התשקופת (פרספקטיבה) של המרחב על חשבון פיתוח של הצורה (צמצום האגו) וחנק של התנועה ושיתוקה.

דוגמאות אלו הן רק בבחינת איורים ראשוניים, שכן האבחון הגרפולוגי חייב להתבסס על כל מרכיבי כתב היד ועל יחסי הגומלין בין סימניו. אין לפרש שום סימן של כתיבה במבודד, אלא רק בהקשר הכולל של התהוותו עם יתר סימני כתב היד. גישה זו יוצרת את מושג התסמונת (סינדרום), שהיא קבוצת סימנים המוצגת כמשפחה אחת. ניתן להגיע למסקנה פסיכולוגית רק באמצעות מתאם עם תסמונת כתיבה שלמה.

הגרפולוגיה, ככל מדע אחר, התחילה בהקשרים פולקלוריסטיים, כאשר הבחינו חוקרים בקשר הישיר הקיים בין סימני כתב היד לבין תכונותיה של האישיות. ההקשרים הפולקלוריסטיים הללו היו כדלהלן:

כתב עגול- טוב לב; כתב זוויתי דוקרני- תוקפנות; כתב יפה- נטייה לאסתטיקה; כתב מסודר- נטייה לסדר ולארגון.

אך הדברים אינם כה פשוטים וקלים, וכעובד, ההקשרים התמימים הללו הופרכו, לפחות בחלקם, שכן ניתן למצוא אנשים שכתב ידם יפה ומעוגל והם אנוכיים; אנשים שכתב ידם מסודר והם חסרי סדר בחייהם וכולי. מטרת המחקר הגרפולוגי היא להבין סתירות לכאורה אלו ולהגיע לאבחון יותר מדויק אודות הקשרים שבין כתב היד לבין האישיות.

כתב היד משתנה גם עקב מצבי רוח משתנים, עקב עייפות וגם בשל שינויים תקופתיים בחייו של אדם, בגלל שינויים פתאומיים ועקב אירואים טראומטיים. מן הראוי לבחון כתב יד מתקופות שונות כדי לקבל תמונה מהימנה על אישיותו של אדם מאובחן. כמו כן עליו לכתוב בשפת אמו, הפשה בה הוא מורגל להתבטא. עליו לכתוב בתנאים נוחים ובכלי הכתיבה שנוח לו להשתמש בו. עליו לדווח על מצב בריאותו ועל היד שבה הוא כותב. איטרי יד ימין (שמאליים) נוטים בדרך כלל לכתוב בזווית כתיבה שמאלית, וחשוב להביא בחשבון עבודה זו בתהליך האבחון. כמו כן על המאבחן לדעת עד כמה מתורגל המאובחן במטלת הכתיבה, שהרי יש הבדל בין סופר, עיתונאי, או מורה, המורגלים בכתיבה, לבין נהג או ספורטאי שאינם מורגלים במטלה זו. מן הראוי לבדוק עד כמה תקפה הגרפולוגיה, מבחינת האבחון, לגבי אנשים בעלי מיומנויות כתיבה שונות.

האבחון הגרפולוגי מבוסס על כתב ידו של אדם בצירוף חתימתו. החתימה חיוני, שכן יכול אדם להתבטא בה באופן הבעתי (אקספרסיבי) ללא תלות באילוצים של תקן כתיבה. האם יכול לשרבט את חתימתו ולתת באמצעותה דרור למאפיינים פסיכולוגיים שבו, מאפיינים העלולים להיות מוסרים או מודחקים במהלך הכתיבה התקנית, המשועבדת לקליגרפיה.

הגרפולוגיה הינה כלי רגיש לאבחון אישיות האדם, סגנון החשיבה שלו ויחסי האנוש המאפיינים אותו. יש להקפיד שהאבחון שהגרפולוגי יהווה "כלי תומך החלטה" לצד נקודות מבט נוספות על המאובחן, כגון ריאיון אישי, בדיקת ביוגרפיה, בדיקת ממליצים וכולי. כלומר, ראוי לשלב מקורות מידע שונים ולבחון האם יש הלימה בין מבחנים שונים; ואם אין, צריך לבחון את הסיבה להיעדר הלימה.

ניתן להכתיר את הגרפולוגיה בתואר "מלכת מבחני האישיות", הן משום היותה מבודדת על מטלה מורכבת מבחינת פעילות המוח והן בזכות המחקר הגרפולוגי המקיף שהתבצע במאה האחרונה על ידי חקורים שונים שהעמידו גוף ידע תקף.

להלן יוצג מגוון של כתבי יד כדי לתרגל את הקורה ולעורר בו אינטואיציה גרפולוגית ראשונית.

דוגמא 3.1

שני כתבי יד "תאומים" בשתי מערכות כתב שונות, בעברית ובאנגלית, של מדען בן 35 הכותב ביד ימין.

כתב היד מתאפיין בשילוב מאוזן של הלחץ, של התנועה, של הצורה ושל הארגון באופן די הרמוני ואסתטי.

אומנם ניתן לזהות שינויים מסוימים בזווית הכתיבה וגם שינויים מסוימים בהנחיית הקו. אך שינויים אלה מייצגים אדם בעיתות שונות, חי ורוגש, כלומר, מצבי רוח משתנים טבעיים.

כתב היד קטן ומונח על הדף בזווית ישרה (שכלתנות). הנחיית הקו ישרה (דבקות במשימה), האותיות אליפטיות וצרות (התרכזות בעצמו והימנעות בהתחברות המונית עם הזולת), הכתב קריא (תקשורתיות ורצון להיות מובן). עיצוב באותיות מושתת על קו ישר, קמור וקעור (חישה, חשיבה והרגשה) תוך הימנעות מכתב חוטי (הימנעות מאינטואיציה מקרית).

דוגמא זו מלמדת שכאשר האדם שולט בשתי שפות, דומים סימני הכתיבה בשתי השפות בתנועה, בצורה הגיאומטרית של האותיות, בזווית הכתיבה, בקריאות, במרווחים שבין האותיות, במרווחים שבין השורות ועוד.

דוגמאות 3.2, 3.3, 3.4: התנועה, הצורה והארגון.

שלושה כתבי יד בעברית.

דוגמא 3.2 היא כתב יד של צייר. התנועה פרצנית (אימפולסיבית), האותיות גדולות מאוד ובין השורות הצפיפות רבה.

התנועה ליבידינלית ומצביעה על סגנון חיים של "הכל או לא- כלום" שבו שליטה הצד הרגשי. לעומת זאת, דוגמא 3.3 מייצגת כתיבה שבה שלוטת הצורה. זוהי כתיבה "רובוטית" – מכנית. עיצוב האותיות המלבני/ מרובע, גורם להבלה ולשליטה על התנועה ולציפוף מאוד מחמיר, אך גם מאוד מסודר, של המרווים בין האותיות, בין המילים ובין השורות.

דוגמא 3.4, שהיא כתב ידו של הסופר ש"י עגנון, מייצגת השתלטות של המרחב שבין השורות על חשבון עיצוב אותיות צר יותר, מעוות ודחוס וגם מצביע על מעצורים בתנועה.

הסופר מתבונן מ"מגדל השן" על הסביבה ומאפק את רגשותיו למען התבוננות מחמירה על העולם; דוגמא 3.3 מייצגת "משטר צבאי" של נפשו של אדם (בחור בן 27 הכותב ביד ימין) החותר להישגיות של שלמות (פרפקציוניזם). מייצגת סגנון חיים במשטר נוקשה מאוד על חשבון מתן מרחב מחייה לעולם הרגשי והיצרי ועל חשבון ראייה מאוזנת יותר של יום המחרת; כתב ידו של האמן בדוגמא 3.2 מאפיין השתעבדות לעולם הרגש והתפעמות של דמיון יוצר.

דוגמאות 3.5, 3.6, 3.7 : הגוף יוצר בתנועתו את החלל שלו (תנועה, צורה וארגון).

שלוש דוגמאות בלועזית:

הראשונה היא כתב ידו של נפוליאון, השניה היא כתב ידו של הסופר לואיס קרול (מחבר אליסה בארץ הפלאות) והשלישית היא כתב ידו של הפילוסוף התיאולוג והרופא אלברט שוויצר.

כתב ידו של נפוליאון נכתב בשצף קצף, בחיבורי אותיות ואף בחיבורי מילים.

נוצר רושם שהתנועה בולעת את החלל, ואינה מאפשרת עיצוב אותיות תקין ואינה מאפשרת התארגנות נאותה בחלל.

לעומת זאת, דוגמא 3.6 מייצגת שליטת יתר בעיצוב קריא של האותיות תוך הפרדתן זו מזו ועיצובן המרובע/ מלבני. עיצוב מסוגנן זה גורם לעכבה בתנועה ולהתארגנות די צפופה בתחום הארגוני, על אף סדר למראית עין.

דוגמא 3.7 מייצגת מרחב שולט (מרווחים בין שורות) לעומת הקטנת הצורה ועצירה מסוימת של התנועה.

כתב היד מתאפיין באמצעות תנועה, צורה וארגון- המייצגים את נפש האדם על שלושת מרכיביה: המזגי, יצרי וביולוגי (התנועה); הרגשי, הרוחני, היצרי והסוציאלי (עיצוב האותיות בציר האנכי והאופקי) ואת הניווט במרחב ובזמן (ההתארגנות בחלל פנימי).

דוגמאות 3.8, 3.9: היש והאין

כתבי יד של המוזיקאי הגרמני בטהובן (3.8) ושל הסופר הארגנטינאי בורחס (3.9).

כתב ידו של בטהובן מייצג תפוסה מלאה של המרחב ללא מרווחים בו. הוא גדוש עד כדי כך שהתנועה גורמת לכתיבה למלא את מלוא החלל ללא מרווחי שוליים וגם בצפיפות רבה בין השורות.

לעומת זאת, כתב ידו של בורחס קטן עם מרווחים גדולים בין מילים ובין שורות עם קו כתיבה דק ועדין.

כתב ידו של בטהובן מייצג עשייה הפורצת בגעש ואילו זה של בורחס מייצג הוגה דעות שחשיבתו מתבוננת פנימה ולא דווקא פורצת החוצה.

דוגמא 3.10: כתב היד הוא כתב המוח.

בחינת כתב יד זה ללא ידיעת נסיבותיו מוליכה למחשבה שמדובר בכתב יד "עילג" של ילד, שכתיבתו עדיין לא בשלה או של עולה חדש או של אדם מופרע בנפשו.

אך מדובר בכתב יד של חייל בן 27 בדרגת סגן אלוף, שמוחו נפגע קשות במלחמת יום הכיפורים, ב-1973. וכן, כתב היד מאפיין, עקב פגיעת המוח, תסוגה באישיות לכיוון ילדותי. קיימת הגדלה של כתב היד באזור האמצעי וציפוף במרחק הבין שורתי. כתיבתו מאולצת, והוא נזקק ליותר משלושת רבעי השעה כדי למלא את הדף. כמו כן, מעבר לכתיבה הלכאורה "עילגת", ניתן לראות על פי כתב היד שעדיין נשארו בכותב מערכות בריאות: זווית ישרה (שליטה עצמית ובקרה), מאמץ לשמור על עיצוב האותיות באופן תקיף ואף מקושט ומדגש, שוליים ימניים ישרים. כל אלה מלמדים על גיוס של משאבים, של כוח ושל רצון, שליטה עצמית ובקרה על אף התסוגה הקשה שלחה באישיותו של הכותב ובגופו.

המעניין הוא להשוות את כתב היד לאחר הפגיעה עם כתב היד לפני הפגיעה ולראות מהם השינוי, לא רק בכתב היד, אלא באופן השערתי מבחינת תפקודי האישיות ואזורי המוח שנפגעו.

דוגמאות מ' 3.11: כתב היד הוא כתב הנפש.

ארבע חתימות של נשיא ארצות הברית לשעבר, ריצרד ניקסון: החתימה הראשונה תחתמה לפני פרשת ווטרגייט ושלוש החתימות האחרות נחתמו לאחר הפרשה.

החתימה השתנתה, במיוחד באזור האמצע של כתב היד, האזור המאפיין את הדימוי העצמי של האדם. בחתימה הראשונה חתם ניקסון בצורה תקינה, קריאה וזורמת. בשלוש החתימות האחרות חלה השטחה הדרגתית של אזור האמצע, במקביל לפיחות בהערכה העצמית של אותו נשיא, עד כדי יצירת קו ישר המסמל מעין תרשים לב (אק"ג) סופני. בנוסף להיותו ישר, קו החתימה גם הפך להיות מרוסק ומהוסס. לפיחות בדימוי העצמי ובהערכה העצמית של ניקסון התלוו תחושות של אפסות ולש חוסר אונים. למצב נפשי זה התלווה מצב גופני ירוד, כנראה בעקבות השפעה פסיכוסומטית שלילית.

דוגמא מס' 3.12: מצבים מנטאליים- היפנוזה

כתב היד אמור לשקף מצב מנטלי של האדם. בניסוי שביצע הגרפולוגי יעקובי מיוצגים שלושה מצבים מנטליים שונים באותו אדם באמצעות כתב היד המשתנה בהתאם.

כתב היד הראשון הוא כתב היד התקני של סטודנט. כתה היד השני נכתב כאשר הוכנס הסטודנט למצב של השארה סגוסטיה) תחת היפנוזה וכאשר קיבל הוראה להרגיש כ"אנארכיסט". בהתאם, האותיות בכתב היד גדלו ונכתבו בצורה פרצנית, פרועה ותקופנית יותר בהשוואה לכתב היד המקורי. כתב היד השלישי נכתב לאחר שהתבקש אותו סטודנט, עדיין בהשפעת ההיפנוזה, לסגת בגילו לגיל צעיר ולחהליף את מינו מזכר לנקבה. בהתאם, כתב היד הוקטן במקביל לפיחות של האגו ונכתב בצורה מקושטת, עגלגלה ומסוגננת המייצגת הן הססנות שיש בכתביתו של ילד צעיר והן זיקה לכתב יד נשי- ילדותי יותר.

דוגמא מס' 3.13: רעידת פרקינסון.

כתב היד מייצג לא רק את מצב הנפש אלא גם את מצב הגוף. פגיעה באיזון בין אזור הפאלידום לבין אזור הסטריאטום במוח גורמת לרעידות פרקינסון המיוצגות בדוגמא זו.

נירולוגים משתמשים בכתב היד ככלי עזר באיתו "רעידות פרקינסון" עוד לפני היגלותן של תופעות קליניות ברורות בחיי היומיום של החולה.

כתב היד משמש ככלי עזר באבחון הראשוני.

דוגמאות 3.14, 3.15: יד ימין- יד שמאל

כתב ידו של האדמירל הבריטי אורסיו נלסון, שנהג לכתוב ביד ימין וכתב ידו התאפיין בזווית ימנית (3.14), לאחר שנקטעה ידו במלחמה, החל לכתוב ביד שמאל. השינוי ביד הכותבת הוביל לשינוי גם בזוית הכתיבה, בהתאם לידוע בגרפולוגיה- שאיטרי יד ימין נוטים לכתוב בשכיחות יותר כבוהה בזווית שמאלית.

דוגמא קלאסית זו מופעיה ברוב ספרי הגרפולוגיה, אך דוגמא 3.15 מפריכה במידה מסוימת את התיאוריה הקלאסית. המדובר בכתב ידו של יוסף טרומפלדור. כאשר כתב בשפה הרוסית, נטה כתב ידו בזווית ימנית, וזאת כאשר כתב ביד ימין.

כתב ידו השני נכתב לאחר קטיעת ידו השמאלית (שאינה יד הכתיבה שלו!), ואף על פי כן, על אף שהמשיך לכתוב ביד שהיה רגיל לכתוב בה, בידו הימנית, חלה הטיה של זווית הכתיבה שמאלה. נראה שהטיה זאת נוצרה עקב שינוי בהרמוני הכלל מוטורית. וזאת עקב קטיעת היד השמאלית. יש לנו עדות של זווית כתיבה גם בשפה העברית במקביל.

דוגמא 3.16: שינוי בגיל ושינוי במצב הנפשי

כתב ידו של המשורר נתן אלתרמן. בדוגמא הראשונה הכתיבה נמרצת ואל שטפית עם סיומות של גדם בסוף הקו. אזור האמצע גדול והמרווחים בין השונות קטנים.

כתב היד בדוגמא השנייה נכתב ב20 שנה לאחר מכן בהיות אלתרמן בגיל מבוגר. חל שינוי מובהק בגודל האותיות, שקטנו, במרחק הבין שורתי ובאיכות קו הכתיבה, שנחלש. נראה שחלה דעיכה באגוצנטריות שלו, בנמרצותו וגם בנוכחותו החזקה והשלטת.

כתב יד זה מאפיין אדם מעודן יותר, מהורהר, מרוחק ומעט תלוש, שיש בו חולשה כלשהי של חיות אשר גורמת לו להיות סביל יותר וותרן.

בדוגמא השלישית, מופיע שינוי בכתב ידו של אלתרמן ביחס לדוגמא הראשונה בכותבו הקשה בספר. זווית הכתיבה התיישרה וכתב היד מתאפיין במסגור- צורה גיאומטרית יותר, מרובעת ומלבנית – שיקוף של בקרת יתר על הפרץ (אימפולס) ועל התוקפנות הפנימית.

לעומת זאת, בדוגמא הרביעית יש "התפוררות" של הכתיבה הן בתנועה (עוויתות בלחץ), הן בעיצוב והן בארגון. כתב היד משוסע לגמרי ומייצג את אלתרמן במצב נפשי שאפיין אותו בעת שכרות ובהתערערות שיווי משקלו האישי עד להתאוששות מחזורית, כמשתקף בדוגמא הראשונה.

דוגמא 3.17: משבר גיל

שלושה כתבי יד של הסופר האמריקאי ארנסט המינגווי.

דוגמא א': כתב שוטף, עגול וגדול הן באזור האמצע והן באזור התחתי. המדובר באדם האוהב את עצמו מאוד (נרקיסי), בעל חדוות עשייה ובעל זהות ארוטית נהנתנית. הוא "זורם על החיים" ומאמין בעצמו בעשייתו.

דוגמא ב': שינוי קיצוני לאחר כשני עשורים בחייו, ושנתיים לפני התאבדותו. כתב היד קטן וחלו בו שלושה שינויים קיצוניים: הקטנה באזור האמצע; אזור האמצע קטן בסוף כל מילה ומלמד על פיחות בביטחון העצמי ובהערכה העצמית הנקריסית; האזור התחתי, שהתאפיין בדוגמא הקודמת בעיגוליות מטופחת, מתאפיין בדוגמא זו במשיכת קולמוס בגדם נוקשה ותוקפני. שפתות הציפורן נפתחות ככל שהמריחה כלפי מטה נכתבת. המודבר בתוקפנות עצמית עזה עד כדי חוסר מוצא. כמו כן גדלו המרווחים שבין השורות. המינגווי מפוכח יותר לגבי עצמו ופחות מסונוור בארוטיזציה העצמית בינו לבין עצמו כמשתקף בדוגמא א'.

דוגמא ג' מייצגת מצב ביניים בין שני כתבי היד הקיצוניים.

דוגמא 3.18: האש המכלה

ארבעה כתבי יד של הפילוסוף הגרמני מן המאה ה-19 פרידריך ניטשה.

בדוגמאות א' וב': ניטשה מצוי במלוא עוצמתו האינטילקטואלית. כתב היד קטן, סדיר ומגובש.

בדוגמא ב' חל שינוי: מופיע שסע מסוים בין האותיות וגם הפרעה מסוימת בלחץ הכתיבה ביחס לדוגמא כ', אך עדיין ישנה שליטה בכתב.

בדוגמא ג' לעומת זאת, חל מהפך קיצוני באיכות הקו וגם בהתארגנות בתוך המילה ובין המילים. חל שסע חמור. איכות הקו שברירית ומקוטעת ומולקולות המילה משתסעת.

זוהי השתקפות של מצב גופני ונפשי קשה שהיה שרוי בו ניטשה בעקבות מחלתו (כנראה סיפליס), שהשפיעה גם על מצבו הנפשי במשך למעלה מ- 11 שנים שבמהלכן סבל ייסורי תופת.

דוגמא ד': מייצגת את הניסיון להגבר על המחלה במאמצים רבים. ציפורן העט חרטה בנייר בצורה אל שטפית, והקמר בהנחיית הקו מלמד על התרוממות רוח עם דעיכה ונפילה לאחר מכן.

שני כתבי היד (ג', ד') מייצגים את מצבו הקשה בסוף חייו.

דוגמא מס' 3.19: מנהיג פרנואידי

שני כתבי יד מתקופות שונות של הדיקטטור הרוסי סטלין.

דוגמא א': כתב היד סדיר המתאפיין במרווחים ממוצעים בין שורה לשורה ובכתיבה סדירה בגודל האותיות ובזויותיהן.

הלחץ מתאפיין בלחץ אל שטפי עם נטייה למריחה מסוימת.

היחס בין האזורים העילי, האמצעי והתחתי הוא די שיוויוני, עם נטייה למרכוז באזור האמצע.

בדוגמא ב', לעומת זאת, בכתב היד השני של סטלין חל עיוות חמור, בעיקר בתנועה ובלחץ, לכיוון עוויתי, פרצני (אימפולסיבי) המתבטא במריחה עצבנית של הדיו על הנייר.

בעקבות שינוי זה חל שינוי גם בזווית הכתיבה, בגודל אזור האמצע וחל שינוי גם בכיוון השורה מעלה מטה. זוהי השתקפות של המצב הפרוניאידי הקשה שהיה מצוי בו סטלין, אשר תוצאותיו הקטלניות היו רצח המוני, הן של קרוביו והן של המוני אנשים בני העם הרוסי.

דוגמאות 3.20 – 3.21: המאוזן והסוער

דוגמא 3.20 היא כתב ידו של זכר בן 38 הכותב ביד ימין. כתב היד איטגרטיבי: קריא, כתוב בזווית שירה, המרווחים בין האותיות ממוצעים וסדירים, וכך גם המרווחים בין המילים. הנחיית קו ישרה והשוליים הימניים ישרים.

הכותב הוא אדם רגוע (לחץ מווסת) ושכלתני (זווית ישרה) החותר לתקשורת בהירה ונטולת מליצות (כתב קריא) עם הזולת. הוא פועל בנינוחות ומאן בין רגש, יצר ורוח (המבנה התלת קומתי של האותיות).

לעומת זאת, את דוגמא 3.21 מאפיינים אזור אמצע גדול (רגשנות וסערה היסטרית), משיכות של האות ת' לאורך שתיים עד שלוש מילים (פרצנות ותובענות בקשר הבין אישי עד כדי איבוד גבולות וחסר טקט), צפיפות בין השורות (סינוור וראיית המציאות באופן לא אובייקטיבי) ותנודות בזווית האותיות (מצבי רוח משתנים).

דוגמא 3.20 מציגה אדם משכיל, שכלתני, רגיש ומאוזן בנפשו עם ראייה אובייקטיבית ושקולה של החיים.

דוגמא 3.21 מציגה אישה מעורערת בנפשה שרגשותיה מועצמים וגורמים לה להשתעבד לעולם רגשי סוער עד כדי שיפוט המציאות באופן מעוות.

דוגמאות 3.22, 3.23: שני מזגים

בדוגמא 3.22 מוצג כתב ידו של קלוד ברנרד, אבי הפיסיולוגיה המודרנית. כתב יד זה מתאפיין בלחץ חזק ואל שטפי. השורות נוטות כלפי מעלה בהתלהבות ובעיוות הקריאות בסוף המילה ובסוף השורה השלישית.

תוכן הכתוב: "הפיזיולוגיה היא חיי!" ברנרד היה ממחזאי תיאטרון בעברו וחי חיים סוערים ותוססים. בהתאם, עבודתו המחקרית בפיסיולוגיה התבססה על שילוב מעניין בין קטבים של ניסיונות חיים ושל דמיון יצירתי פרוע ומהפכני.

בדוגמא 3.23 מוצג כתב היד של הפיזיקאי דירק, חתן פרס נובל. כתב יד זה מתאפיין בקצב איטי- חד גוני; מתאפיין בזוויות ישרות (שכלתנות ומחושבות) ובמרווחים גדולים בין השורות (חשיבה מרוחקת, תלישות מסוימת מן היומיום);האותיות קטנות (צניעות ועדינות). המזג של הכותב הרבה יותר רגוע, נינוח, שקט ומופנם, וההתבוננות שלו פנימה עוזרת לו בחשיבה השכלתנית ניתוחית.

דוגמאות 3.24, 3.25: אינפלציה ודיספלציה

כתב היד בדוגמא 3.24 מתאפיין אזור אמצע גדול, תפוח ועגול ומייצג אדם בעל אופי נרקיסי שהערכתו העצמית גבוהה, שיש לו תחושה מגלומנית, ותחושה של ידענות ואף תחושה של כל יכול.

הוא בא עם רעיונות לאין ספור ומשתדל לספר ולשכנע על בסיסם את הזולת.

כתב היד בדוגמא 3.25 מתאפיין באזור האמצע קטן עד כדי מזעריות (ביקורת עצמי, פיחות בערך העצמי, נטייה להצטנע באופן מחמיר). כפיצוי לכך מזדקר האזור העילי של האותיות כלפי מעלה (חיפוש אחר גאולי מטפיזית, רוחנית ופילוסופית) עם נטייה להתקבע בשבירה זוויתית קטנה בקו ישר למעלה).

האותיות נ' סופית וכ' סופית יורדות הרבה כלפי מטה, עובדה המשקפת רצון לחדור לעומקים ולאו דווקא זיקה חומרנית.

שכן, האזור האמצעי של הנ' הוא קטן ובבקרה.

שתי הדמויות קוטביות: אחת בעלת הערכה עצמית גבוהה עם תחושה של כל יכול, והאחרת, אדם היודע את ערכו אך מחמיר בביקורתו העצמית והמעדיף להצטנע.

דוגמא 3.26: האפולוני והדיוניסי

כתב ידו וחתימותיו של המשורר הספרדי פרדריקו גרסיה לורקה.

בדוגמא הראשונה (א') מוצגת חתימתו ובה הזדקרות מוגזמת של האזור העילי של האותיות הן מלמעלה למטה (באות G) והן למטה למעלה (באות D). אזור האמצע קטן מזערי, והאזור התחתי באות G יורד כלפי מטה אך יש קו שחותך אותו באמצע.

לפנינו אמן בעל זיקות רוחניות מטפיזיות אוף סוריאליסטיות בולטות (היה חברו של הצייר סלבדור דאלי ועסק רבות בסוריאליזם בשירה וגם בציור).

בדוגמא השנייה (ב'), יש הקצנה קריקטורית הן של האזור העילי והן של האזור התחתי של האותיות, המלמדת שלורקה שאף לתקוע יתד גם בעולם הדיוניסי יצרי.

דוגמא ג' עשויה לעניין בהשוואה בין אפיוני החתימה לבין כתב היד הטבעי (Cמהלך כתיבת שיר), כאשר כתב היד מייצג זיקה גבוהה של האזור התחתי- הדיוניסי, על פי הזיקה העילית- הרוחנית.

דוגמא 3.27: התעלות רוחנית

כתב ידו של הסופר הגרמני רילקה. בכתב היד יש עליות כלפי מעלה תוך חיפוש אחר גאולה רוחנית והתעלות מעל ליומיום. המדובר לא רק בשאיפה כלפי מעלה, אלא בכתיבה חוטית, מעודנת ובלחץ ממוצע ומטה, המלמדת על רוחניות ועל הימנעות בדשדוש בחומרנות ובביצה הארצית היומיומית.

דוגמא 3.28: אני- אתה

כתב היד שנכתב בלחץ נמרץ וחזק בזוויות ימניות. בולטות בהגזמתן הסיומות של האות ת' הן בזיקה האופקית של כתב היד, המייצגת את קשר הדיאלוג אני- זולת, והן בכתיבה קעורה המייצגת מערכת יחסים של משא ומתן של "תן קוח" ושל פתיחות עד כדי רצון לדיאלוג דברני עז. המדובר בעומס רגשי ובזיקה אל הזולת.

התבוננות ביתר המילים בכתב מלמד על בקרה, מעצורים ושליטה (נטייתה של האות ב' לסגת אחורה; עיצוב האותיות א', ע' בצורה זוויתי סגורה ונצורה). המדובר בקוטביות בין אישיות עם בקרה ושליטה עצמית, לבין התפרצות געשנית של רגשות לכיוון האינטראקציה אני- זולת תוך גילוי של שטף רגשות של אהבה ונתינה.

דוגמאות 3.29, 3.30: כוחות החושך והאור

כתב היד של הצורר אדולף היטלר לעומת כתב ידו של וינסטון צ'רצ'יל, שתי דמויות היסטוריות המייצגות במאה ה- 20 את הניסיון להחריב את העולם אל מול הצלת העולם מפני כוחות השחור.

כתב היד של היטלר מתאפיין בלחץ חזק ועוויתי ובירידות כלפי מטה בסיומי השורות. כך גם בחתימה: הקו לחוץ מאוד, אך גם רוטט ורועד (הייתה להיטלר נטייה לפרקינסון). משיכות הקו העוויתיות מאפיינות עצבנות, מתח ופרץ (אימפולס) "אפליפטואידי" כלפי המשימה.

הירידה כלפי מטה של החתימה ושל השורות מאפיינת נטייה להתאבדות הנובעת מתחושה תת הכרתית שאין סיכוי להצליח ושהסוף יהיה רע ומר.

לעומת זאת, כתב ידו של צ'רצ'יל מתאפיין במרווחים גדולים בין השורות (ראייה אסטרטגית); בלחץ חזק ולעיתים שטפי אל שטפי (כוח רצון) המלווה בסיומת גדומה (עקשנות) ועמידה על שלו.

זווית האמתיות ימנית, אך יש מעצורים באזור שמאלה- ימינה (אני זולת). המדובר באדם בעל שליטה עצמית וכוח רצון עם עמידות של רגשות ושל התנהגות כלפי לחצים קשים שהוא נחשף אליהם. כתב ידו של היטלר מתאפיין בהתנהגות נמרצת, אך עם זה זועפת, כועסת ותוקפנית, לעומת כתב היד הנמרץ והעיקש של צ'רצ'יל המפגין שליטה עצמית גבוהה ומסמל את כוחות האור (הריווח הבין שורתי מקנה לנייר פני אור, לעומת העריכה הדחוסה והכתמית של היטלר המייצגת את הצל בארכיטיפ היונגיאני).

דוגמאות 3.31, 3.32: שני פנים ל"צבר"

דוגמאות 3.31 א,ב,ג

כתב היד של יגאל אלון ומשה דיין, שתי דוגמאות מכל מנהיג: האחת מגיל צעיר והאחרת מגיל מבוגר יותר.

יגאל אלון מתאפיין בהיותו צעיר (בן 30, כאשר שימש בתפקיד מפקד הפלמ"ח) בכתב יד קריא, בזווית ימנית סדירה, לרוב באותיות לא מחוברות, למעט שתיים עד שלוש אותיות ומרווחים ממוצעים עד גדולים בין השורות (3.31 א' ב').

דוגמאות 3.32 א,ב,ג

לעומת זאת, דוגמא 3.32 א' מכתב ידו של משה דיין הצעיר מתאפיינת בנמרצות, בפרצנות ואף בפריעות, בנטייה לחיבור של שלוש עד ארבע אותיות ואפילו בחיבור מילים ובצפיפות בין השורות. המזגים השונים של מנהיגים אלה מייצגים את הצבר יפה הנפש השכלתני, הרגשי ובעל האיפוק ושיקול הדעת לטווח ארוך לעומת הצבר התוסס, המעז, היוזם והיצירתי המכלכל את מעשיו בתחבולות.

בגיל מאוחר יותר מתאפיין כת בידו של יגאל אלון (3.31 ג') ביתר "דוקרנות" הן בסיומת של כ' סופית, ב'. לפנינו הגברה של המעצורים והשליטה העצמית כדי לשמור על עקרונות וערכים ולהימנע מכל התנהגות כוחנית או פרצנות במאבקי כוח פוליטיים שנחשף אליהם.

כתב ידו המאוחר של משה דיין מתאפיין בכתביה אל שטפית ומתוחה עם נטייה לנצירת לשון, למעצורים ולעצבנות. אצל שניהם חלה התגברות ואפילו מידה של קירבה בטון הנפשי, הן מבחינת צבירת מרורים ותסכולים והן מבחינת יכולת של שליטה, איפוק והבלגה כאחד.

דוגמאות 3.33, 3.34: כתב היד של הציירים ואן גוך וגוגן

אמנים אלה ידעו תקופה של ידיות הדוקה ועמוקה שהסתיימה בטרגדיה של פרידה ובאכזבתו הקשה של ואן גוך עד שנדחק לחתוך את תנוך אוזנו בעקבות אכזבת הפרידה.

דוגמא 3.33 א', כתב היד של ואן גוך מזערי באזור האמצע עם הפרש אורכי גבוה מעל המטה ועם מרווחים גדולים בין השורות.

זוהי תקופת ההתלבטות של ואן גוך לגבי דרכו בחיים שאופיינה בחתירה לעבר רצונו להיות כומר. ואכן, כתב היד מייצג את הטיפוס האוטיסטי (ה') יחד עם השכלתני בכתיבה אל שטפית. יש זיקה לעולם רוחני, טהור ושלתני. (פירוט הטיפוסים יוצג בפרק 15).

בדוגמא 3.33 ב' יש הגדל של אזור האמצע, כתיבה אל שטפית (הטיפוס המתקן) עם שסע הולך וגדל בין אות לאות במבנה המילה ועם צמצום המרווחים בין המילים וצפיפות בין השורות עם נטייה לירידה בסופי השורות. חתימתו של ואן גוך מתאפיינת באות V קעורה עם הקטנה של האותיות והגברה של הלחץ האל שטפי וגם העוויתי.

כתב היד מייצג מצב של תסיסה המלווה במתיחות עקב עימותים חריפים. מופיעה פגיעה באגו הרגיש (אזור אמצע גדול) ושסע המלמד על קושי לבצע חיבור בין אות לאות ליצירת יחידת המילה. מריטת העצבים מכרסמת במבנה האישיות, והפיצוי לה מופיע בהגברה של הלחץ עם פורקן של קו גדום ואל שטפי, המלמד על עקשנות תוקפנית השואפת לשליטה עצמית ולמניעת התפרקות.

ואן גוך היה מצוי אז במצב "אפליפטואידי" שבו גירוי קטן, חיצוני או פנימי, עלול לשחרר נצרה ולהוציא מן הכוח אל הפועל תוקפנות עזה שהופנתה עד אז באופן מעוד (סובלימטיבי) ליצירה האמנותית.

בדוגמא 3.33 ג' השתנתה החתימה בכיוון זוויתי עם הגדלת הביטחון העצמי. החתימה עולה כלפי מעלה, אך גם יורדת כלפי מטה בשבירה זוויתית ובסיום גדום. כגודל התעצמות הנפש כך גם גודל היכולת לביצוע מעשה תוקפנות אשר יכול להיות מופנה, בסופו של דבר, ליריית אקדח ששמה קץ לחייו.

כתב היד של הצייר פול גוגן בדוגמא 3.34 שונה מהותית, על לפי מבנה אישיותו, מכתב היד של חברו וינסנט ואן גוך. הכתיבה סדירה מאוד הן בזווית הימנית, הן בגודל האותיות, הן במרווחים שבין השורות והן בהנחיית הקו השירה. זוהי תשלובת של טיפוס מכולל (ב'), עם טיפוס שכלתני (ד') וכתיבה עגולה ומעט מקושטת, המייצגת גורם נרקיסי מאופק. גוגן חי עד שנות הארבעים של חייו כבורגני לכל דבר, כבעל משפחה עם ילדים. לפתע פתאום (עם הכנה שנמשכה מספר שנים בצורה מחתרתית), הוא עזב את חיק משפחתו ואת חייו הבורגניים ונסע לטהיטי כדי להתרחק מהחברה הפריזאית וליצור שם את יצירותיו המהפכניות. בניגוד לאישיותו האפליפטואידית של ואן גוך, המייצגת שסע בלכידות האישית, לחץ אל שטפי, קוטביות בין רצון לגאולה בעולם של דת (כמורה) או בעולם יצרתי באמצעות הציור עצמו, הרי גוגן מתאפיין בוויסותו בין הרגש, הרוח והיצר וגם בהסתגלותו החברתית. כלומר, יש בו משמעת, סבלנות ועקביות ובין בו איתותים לאנרכיה, וליציאה מן הגדר, וזאת בניגוד להתנהגותו בפועל. הלכה למעשה, כתב ידו מייצג נטייה לאסתטיקה ולסמלנות (סימבוליזם) מבוקרת עם נטייה לקדם את האמנות באופן שכלתני עקבי. על ההיסטוריון לבצע את השילוב בין העובדות הביוגרפיות לבין האבחון הפסיכו גרפולוגי.

כתב ידו של אדם בשנות החמישים הכותב ביד ימין.

אדם זה כותב במהירות רבה (מתוך תצפית) וללא חיבור בין האותיות, אך הלחץ הוא עוויתי (טיפוס איובי- זאבי) עד כדי התפוררות וכרסום. הרווחים בין האותיות כדולים ומשוסעים (פירוק אוטיסטי). הנחיית הקו גלית, ויש ציפוף של המרווחים בין השורות עם מרכוז של אזור האמצע הגדול בלי עליות מעלה מטה. מבטא נרקיסיות המגבילה ומונעת פיתוח של גיבוש ייחודיות הן ברמה של הזדהות עילית והן ברמה של פיתוח ליבידינלי.

כתב היד מלמד על אדם בעל רמה שכלית גבוהה עם נטייה להיגיון צרוף, אך גרעין האישיות הנרקיסי שסוע ומכורסם וגורם בסופו של דבר למעשה אובדני.

בניגוד לכתב היד העוויתי בדוגמא הקודמת, כתב יד זה הוא כתב יד חוטי עד כדי חיבור האותיות ת' וכ' סופית במילה "דעתך". הזווית ימנית, והכתיבה מעודת ואסתטית. החוטיות מייצגת את תפקוד האינטואיציה בצורה מאוד בולטת במשולב עם אישות אינטגרטיבית. חיבורי אותיות מרובים מייצגים את ההיבט היותר פרצני (אימפולסיבי). המרווחים בין השורות גדולים והשוליים הימניים הישרים מייצגים את המערך השכלתני בין התשלובות הללו.

דוגמא 3.37

כתב יד של אדם בן 45 שיש לו הן ידע בתחום הרפואה והן זיקה לניהול בתחום זה. כתב היד נמרץ, מהיר עם לחץ אינטגרטיבי ועם תנופת כתיבה פרצנית (אימפולסיבית). יש באותיות הפרשי אורך גדולים בין חלקן העליון לחלקן התחתון, אך הן מלוכדות באזור אמצע גדול. הכתיבה המהירה והנמרצת אינה נמשכת לממד אופקי אלא יש בה ריסון של זווית ישרה עם נטייה מסוימת ימינה. האותיות בעיקרן אליפטיות וגורמות ללכידות ולמעצורם.

הכתיבה הנמרצת, התקיפה וההחלטית (כתיבה ישרה עם זווית), מצביעה על נטייה לשילוב בין עולם מקצועי המבוסס על ידע תיאורטי ואמפירי לבין תחום ביצועי, לצורך מימוש אותו ידע בעבודה עם אנשים ובהפעלה של צוות אנשים הכפופים לו לקראת מיצוי של פרוייקטים רפואיים.

כתיבה ביד ימין של אדם בן 40.

הכתיבה מהירה וחפוזה (טיפוס פרצני) ומלווה בפורקן של קו שיפודי המייצג קוצר רוח וחוסר סבלנות. יש התפוררות מסוימת של אזור האמצע, המעידה על פיחות באגו ועל התעסקות בעשייה, על חשבון התעסקו בעניינים אישיים. יש חיבורי אותיות רבים עם עיצוב אותיות הנוטה להפשטה.

מצד אחד יש פגיעה במבנה הצורני, המייצגת גישה שאינה הולכת בתלם (נונקונפורמיסטית). ומנגד יש עידון (סובלימציה) במגמה של יצירתיות עם הבזקי רעיונות (כתיבה פרצנית ושיפודית) יעד עם אילתור מתוחכם (חיבורי אותיות עם כתיבה שלדית ומופשטת).

אין סבלנות לקטנות (אין סיפוק ואין מיקוד), אלא יש דהירה קדימה לעבר מימוש החשיבה גם במחיל של ביטול עצמי או של אי התייחסות לצרכים של אגו (אזור אמצע לא מטופח).

כתב ידה של בחורה בת 27. הכתיבה מקושטת עם תוספות מידע לא נחוץ בעיצוב ל' והאות ת', שיש בעיצובן פתלתלות חוטית של קמר וקער. הכתב עגול, אך עם מבנה אליפטי, מאורגן כהלכה בין אותו לאות. מבנה הכתב מייצג ארגון שכלתני, מחושב ושקול עם נטייה למשמעת בביצוע המשימה. עם זאת, יש התענגות בהרגשה נרקיסית של אהה והערכה עצמית עם נטייה לאידיאליזציה ברומו של עולם (באזור העילי של האותיות) ועם נטייה להתענג באופן קצת ילדותי בעולם של מטה.

בסיכומו של דבר, מייצג המבנה המאורגן והממוסד של כתב יד זה משמעת של הליכה בתלם במימוש העצמי, על אף החלומות היותר ילדותיים והתמימים.

כתיבה מהירה ונמרצת עם חיבורי אותיות מרובים. אין סדירות בגודל האותיות ואין סדירות במרווחים בין המילים.

זהו שילוב מעניין בין כתיבה אינטגרטיבית ופרצנות, השייכת לאמן מתחום התיאטרון. הוא שופע רגשות ומרץ רב (לחץ חזק שוטף ונמרץ עם פורקן שיפודי). הוא זקוק להופעות בפני קהל,לדיבור ולחשיפה (אזור אמצע גדול המייצג דחף לחשיפה ולדיאלוג עם העולם החיצון- הזולת).

מנגד, השוליים הימניים אינם ישרים ומלמדים על סדק באגו עם נטייה לשינוים גחמתיים ולמצבי רוח הנעים בן רצון להתרחק מהזולת (מרווחים גדולים בין מילים) לבין צורך בתלות ובקרבה (מרווחים קטנים בין מילים אחדות).

היציבות של איש זה מושגת בעצם עשייתו הנמרצת, כאותו רוכבה אופניים, שכל עוד הוא רוכב ונוסע על אופניו, אין הם נופלים , אך ברגע שהוא מאט או עוצר- נופלים האופניים מטה.